טיפול פסיכולוגי בילדים ומתבגרים הוא משימה עדינה ומורכבת. אני מאמינה שכדי להצליח לעזור לילד או למתבגר, נדרשת גישה שהינה בגובה העיניים, המאפשרת לילד להתחבר אלי ולהרגיש בנוח בחדר הטיפול.
כפי שאין מתכון להורות נכונה, ואין דרך אחת ויחידה לגדל ילד, כך גם אין תבנית מוכנה מראש לטיפול בילד. הטיפול חייב להיות גמיש ומשתנה וכשאני נגשת לטיפול, אני שואבת ממגוון הכלים והידע שעומדים לרשותי, ומתאימה את הטיפול לילד ולמשפחתו.
בטיפול בילדים צעירים אני שואבת רבות מגישות של טיפול במשחק (play therapy) המאפשרות לי להבין את עולמו הפנימי של הילד דרך השפה המשחקית שדרכה הוא מתקשר באופן הטוב ביותר. מתוך האינטראקציה המשחקית המשותפת יש לי יכולת להיכנס לעולמו הפנימי ולסייע לו להביע, לעבד ולאזן את עולמו הרגשי.
בטיפול בילדים ובמתבגרים שכבר נוח להם לשוחח והשפה הופכת להיות יותר דומיננטית כאמצעי תקשורת מאשר משחק, הטיפול מקבל אופי שדומה במובנים רבים לטיפול במבוגר. הוא מספק לילד מרחב מוגן ומקבל להביע את עצמו ולהיות מי שהוא ומתוך כך להתפתח באופן אופטימלי. בפגישות הילד עשוי לספר באופן ישיר או עקיף על הדברים שמטרידים אותו ומקשים עליו. בכך נוצרת אפשרות משותפת לבחון את הדברים מזווית שונה, לחוות רגשות מורכבים וללמוד לתקשר אותם במקום לפעול ולהתנהג אותם.
קשר עם ההורים
אחד ההבדלים המשמעותיים בין טיפול בילד למבוגר הוא שהילד אינו אדם עצמאי, אלא תלוי בהוריו ויש לכך משמעות מבחינה טיפולית. מפני שהקשר של ההורים עם ילדם הוא כה עמוק ומשמעותי, אני מאמינה שמעורבות ההורים בטיפול יכולה להיות זרז בקצב התקדמות הטיפול. תדירות המפגשים עם ההורים משתנה בהתאם לצרכי הילד והמשפחה. בטיפול במתבגרים, הקשר עם ההורים הוא בדרך כלל מועט, מפני שמתבגרים מבקשים לראות את עצמם כאנשים עצמאיים והם זקוקים לתחושה של מרחב פרטי.
אני מזמינה אותך לפנות אלי בכל שאלה או לתאם פגישה,
הילה
הילה גיל רוזנבלום- פסיכולוגית קלינית 