כל אישה היא ייחודית, עולם מלא. בתחילה היא הייתה בת, הקשורה קשר הדוק בעולמם של הוריה. עם הזמן היא פיתחה עצמאות, למדה להכיר את עצמה ואת רצונותיה ויצרה לעצמה עולם מלא משלה. שבתוכו היא עשויה להיות בת זוג, חברה, לומדת או עובדת, בת להוריה ויותר מכל, היא עצמה. לאחר מכן היא החליטה לפנות מקום בעולמה המלא לאדם נוסף והפכה לאם.
המעבר לאמהות הוא מרגש ומספק, ומלא במשמעות, אך הוא תמיד גם מורכב ומאתגר מבחינות רבות.

קשה לתאר במילים את התהליך המורכב שמתרחש בין אם לתינוקה הרך. האינטנסיביות הרגשית והמושקעות הגדולה בלדאוג לכל צרכיו של התינוק, הפיזיים והרגשיים, מאפיינים מאוד את השלבים הראשונים בהתפתחות המשותפת. כמובן שגם בהמשך המושקעות ממשיכה ומקבלת צורות וביטויים שונים ומגוונים. בתחילה האם עסוקה בלנסות להבין את תינוקה כדי להצליח למלא את צרכיו, אך היא עשויה למצוא את עצמה בחוויית כאוס. מעבר לחוסר השגרה של התינוק, גם שיגרת היום יום של האם נעלמה. הקצב המהיר של חייה מאט והזמן חולף כאשר אין שום עדות נראית לעין לדברים שנעשו. אימהות רבות חשות תסכול על שאינן עושות דבר, ותסכול זה עשוי להתגבר כאשר הסביבה של האם גם היא אינה מכירה בעשייתה. המונח עשייה כשמדובר בתינוק רך, מקבל משמעות שונה וכולל פעולות רבות שאינן מדידות. האם שמקרינה חום, אכפתיות, סבלנות, הכלה, הרגעה, קשב, התעניינות והזנה רגשית בדרך כלל אינה נחשבת כמי שעושה דבר מה. ויותר מכך פעולות אלו אינן נחשבות כפעולות שיכולות לעייף ואף להביא אדם למצב של מותשות. אימהות שאינן מבינות עד כמה הפעולות הקטנות וה"בלתי נראות" שהן עושות הן חשובות ודורשות מושקעות רגשית ואנרגיה רבות, יחושו תסכול רב. אך למאמץ הרב שאימהות משקיעות ישנם הוכחות ברורות ופירות רבים. הרי מאמץ בלתי נראה ובלתי נלאה זה, הוא שמוביל להתפתחות הטבעית והתקינה של תינוק או פעוט, ובהמשך, להפיכתו לאדם שמסוגל ונהנה להשתלב בחברה.
כמו כן תחושת הביטחון האימהית הינה מאוד שברירית. מספיק לעיתים שאנשים יתעניינו מדוע פועלת האם באופן שבו היא פועלת, או שישאלו מה היא עושה בשגרתה החדשה, כדי שהיא תתחיל לבחון את הדברים שהיא עושה בעין ביקורתית. האם, שנמצאת בשלב של למידה מתמדת, שבו הדברים משתנים כל הזמן, נדרשת להתאים את עצמה, להבין בכל פעם מחדש את תינוקה ולבחון אפשרויות חדשות. בתוך השלב הזה שכולל הרבה אי ידיעה, עשויה האם לחוש שהיא אינה בטוחה מדוע עשתה כך או אחרת ולהתחיל לפקפק בעצמה. המקום העדין והחשוב הזה שבו נמצאת האם מותקף לפעמים בעודף המידע שקיים היום, שלעיתים הוא סותר ומבלבל מאוד. ולעיתים ישנם אנשי מקצוע או מכרים שינסו לעזור וידברו בביטחון רב ויתנו טיפים על הדרכים ה"נכונות". אני מאמינה שכל אם יכולה לבחון את הדרכים השונות שמוצעות לה, אך חשוב מכל הוא שהיא תהיה קשובה לעצמה ואט אט תפתח את הדרך שלה, שתנבע מניסיונה הפרטי ומההיכרות עם התינוק שלה. כך היא תלמד לסמוך על עצמה ובטחונה באימהות שלה יגדל.
נשים רבות חשות תסכול מפני שהן מתקשות לשלב בין התפקידים הרבים שהן לוקחות על עצמן. ישנן ציפיות רבות מהאם. גם מהסביבה וגם שלה מעצמה. פעמים רבות האם נקרעת בין צורך בזמן לעצמה ולמשהו שמזכיר את חייה הקודמים לבין הרצון להיות עם תינוקה. יתכן שחסרה לה התחושה שהיא משמעותית, כפי שהייתה למשל במקום עבודתה ושהיא חשה בודדה וחסרים לה המפגשים החברתיים או זמן שקט עם בן זוגה. פעמים רבות נראה שכל החלטה שהאם תקבל על המינון בין התפקידים בחייה, כרוכה בוויתורים ומעוררת תחושות אשמה. אימהות רבות, בניסיון לשלב בן העולמות מותחות עצמן עד לקצה גבול היכולת וחשות מותשות ומדוכדכות.
תחושת המשמעות והאושר הרב שמביא איתו תינוק חדש לעולם מתגברת בדרך כלל על התסכולים והקשיים. יתכן אף שרבים מן האתגרים שניצבים בפני אימהות יוצרים תחושות קשות מפני שנדמה שהם לא אמורים להיות. יתכן שהיה קל יותר לאמהות להתמודד, אם למשל היו משבחים אותן על כך שהן מקריבות משעות השינה שלהן כדי להרגיע את תינוקן. זאת במקום לגרום לתחושה שהתעוררות התינוק מעידה על דבר מה שהאם עושה לא בסדר.
האימהות היא חשובה ומשמעותית, ולאמהות מגיעה הערכה רבה על כל הדברים הבלתי נראים שהן עושות עבור תינוקן. ולכל אם, האימהות שלה, שמבוססת על הערכים שלה, החיבור לילדותה ולהוריה וכמובן לתינוקה שלה. כמספר התינוקות שישנם כך מספר הדרכים להיות אם ועל כל אם מוטלת המשימה המורכבת לגלות את אותה האימהות הייחודית. כדי שתוכל להמשיך בדרכה שלמה, שלווה ובטוחה יותר.

אם נושאים אלו נוגעים לליבך ומעסיקים אותך, אני מזמינה אותך להתקשר בכדי לתאם פגישה או לפנות בכל שאלה, הילה